אטימולוגיה

המילה pizza מקורה באיטלקית, ומשמעותה- "עוגה" או "פשטידה". תיעוד למילה pizza ניתן למצוא עוד בלטינית מאוחרת, ובה משמעות של "לחם שטוח". לא ברור כיצד הגיעה המילה ללטינית; על פי ארנסט קליין, המילה נגזרה מהמילה היוונית pitta, שמו של מאפה יווני שמקורו במילה היוונית העתיקה שמשמעה "פיח"[1]. סברה אחרת גורסת כי מקור המילה הוא גרמאני, וכי היא באה מהמילה bezzo שמשמעה "נגיסה"; על פי סברה זו, המילה היוונית אולי הגיעה דווקא מהמילה האיטלקית ולא להפך[2]. על פי המילון האטימולוגי הוותיק של פיאניג'אני, מקור המילה הוא בצורה של המילה pinza, מילת דיאלקט שהיא צורת בינוני-פעול של הפועל "ללחוץ" או "לרמוס"[3]. במשמעותה המודרנית תועדה המילה באנגלית לראשונה בשנת 1825

סוגי פיצות

​

פיצה איטלקית מסורתית

 

פיצה מסוג מרגריטה

 

פיצה כשרה בגטו רומא

 

פיצה סגנון ניו יורק

 

פיצה טבעונית - קיימים מספר סוגי גבינה טבעונית כגון גבינה מבוססת סויה, גבינה מבוססת קשיו ועוד

 

פיצה יונית

הפיצה האיטלקית המסורתית מבוססת על: בצק שמרים, על בסיס קמח דורום, שמרים ומים בלבד

את הבצק מרדדים ביד (ללא עזרת מערוך) לשכבת בצק עגולה ודקה, דמוית פיתה עיראקית או דרוזית, מוסיפים את הרטבים והתוספות השונות, ומכניסים לתנור אפייה בחום גבוה מאוד (של לפחות 400°C), לפרק זמן של כ-2 דקות

כך שמתקבל בסיס דק ופריך

​

לפיצה המסורתית ישנן שלוש גרסאות עיקריות:

פיצה מרגריטה

​

פיצה מרגריטה היא הפיצה האיטלקית המוכרת ביותר בעולם. פיצה זו מבוססת על רוטב מעגבניות מבושלות, מרוסקות ומסוננות הנקרא באיטלקית pasata. מעל הרוטב מונחת גבינת מוצרלה, וכן מונחים עלי בזיליקום, ובשולי הפיצה נמשח שמן זית איכותי פיצה זו היא גרסה נוספת לפיצה שמקורה בנאפולי ונקראת פיצה נפוליטנה

פיצה ביאנקה (לבנה)

סוג של פיצה המוכר פחות מחוץ לאיטליה, המבוסס על אותו בצק מסורתי, ללא רוטב עגבניות. לפעמים את רוטב העגבניות מחליף רוטב אחר, כגון רוטב פסטו או רוטב על בסיס שמנת, ולפעמים אין שימוש כלל ברוטב, אלא רק בגבינות ומגוון תוספות

​

הגרסה האמריקאית

בגרסתה האמריקאית של הפיצה, בצק השמרים הפך לעבה יותר. הצורה הקלאסית של הפיצה נחתכה לגזרות

(המכונות "משולשים") ולראשונה בארצות הברית ולפיצה התווספו תוספות שונות שאינן דווקא מהמטבח האיטלקי

לדוגמה: פיצה בנוסח הוואי בתוספת אננס, פיצה בתוספת דג אנשובי, פיצה עם פפרוני, בייקון וכן הלאה

בארצות הברית ישנן כמה גרסאות עיקריות לפיצה, בהן:

1. הגרסה הניו יורקית - גרסה דקה אשר שמזכירה את הגרסה האיטלקית הקלאסית

2. פיצה בסגנון שיקגו - מספר סגנונות שונים של פיצה אשר פותחו בעיר שיקגו, ופיצה זאת, נאפית במחבת או בתבנית עגולה של עוגה

ב-2011 קבע הקונגרס של ארצות הברית, שבזכות רוטב העגבניות שעליהן, יוכלו מזנוני בתי הספר בארצות הברית, להגיש פיצות במקום ירקות[4]

​

מאכלים דמויי פיצה בעולם

בנוסף לגרסה האיטלקית והאמריקאית, קיימות גרסאות רבות של מאכלים דמויי פיצה ברחבי העולם, בהם נעשה שימוש בבסיסים אפויים שונים, כגון: הלחמאג'ון הטורקי או הטארט פלמבה ופיסלדייר הצרפתים

בקרב היהודים מקובל להכין בחג הפסח, פיצת מצה כתחליף לפיצה המסורתית, כיוון שהפיצה הרגילה היא חמץ, ואסורה ליהודים במהלך החג

בישראל נפוצה גרסה של פיצה שנהוג להכינה בבית ושהבצק שלה עשוי מפיתה שחצויה לשתיים בשולייה, מתכון לפיצה זו מופיע בספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס. קרויה בשם "פיצה על פיתה" או בקיצור "פיצה פיתה"

​

ההיסטוריה של הפיצה

רוטב העגבניות הפך לחלק מהפיצה רק בשלב מאוחר יחסית. העגבנייה הגיעה לאירופה בראשית המאה ה-16, כאשר האירופאים הגיעו לפרו שבדרום אמריקה. בתחילה חשבו האירופאים שהעגבנייה רעילה לבני אדם, אבל במהרה הפכה העגבנייה למוצר מזון בשימוש בקרב דלי האמצעים, וכנראה היו עניים מאזור נאפולי, הראשונים שהוסיפו את העגבניות לבצק הפיצה. רוטב העגבניות הפך להצלחה, ובמהרה המאכל התפשט ברחבי אזור נאפולי.

במאה ה-18, הפיצה החלה לנחול הצלחה כה רבה, עד כי מלכת נאפולי, מריה קרולינה, ביקשה שיבנה תנור לבנים במטבחה כדי שהטבח שלה יוכל להכין פיצות עבורה ועבור אורחיה. באותם ימים, הפיצה הייתה מאכל עניים, וקרולינה הכריחה את האצילים לאכול פיצות. בשנת 1889, מרגריטה מסבויה, מלכת איטליה, אשתו של אומברטו הראשון (וגם בת דודתו), הזמינה בעת שהותה באזור נאפולי את אופה הפיצות הפופולרי ביותר בזמנו, רפאל אספוזיטו, כדי שיכין עבורה את מיטב הפיצות שלו. אחת מבין הפיצות שהכין, פיצה על בסיס גבינת מוצרלה, ריחן ועגבניות, מצאה חן בעיניה במיוחד וכך קיבלה את השם "פיצה מרגריטה". שלושת המרכיבים העיקריים שלה, הגבינה הלבנה, הריחן הירוק ורוטב העגבניות האדום, באו לסמל את צבעי הדגל האיטלקי החדש.

סיבוב הפיצה באוויר בתהליך הכנתה הוכרז בשנת 2017 על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית[5].

בעיות בריאות

משולשי פיצה נוטים להיות עשירים בקלוריות עקב השימוש בקמח לבן במקום בקמח מלא, שימוש בגבינה עתירת שומן ולעיתים גם הוספת כמויות גדולות של שמן לבצק הפיצה ולרוטב העגבניות. במשולש פיצה יש כ-400 קלוריות, עם זאת, אכילה מתונה של משולש עד שניים מדי פעם, איננה נחשבת לבעייתית.

פיצה נחשבת כמזון עם פוטנציאל גבוה לגרום התמכרות פסיכולוגית, גם בשל טעמה וגם בשל העובדה שלרוטבי פיצה רבים מוסיפים מונוסודיום גלוטמט שהוא מחזק טעם אשר נקשר לא אחת עם גרימת התמכרות פסיכולוגית למזונות מסוימים

​

ראו גם - פיצה שושו

• פוקאצ'ה​